כשאתה אומר שאתה בריא למה אתה מתכוון 

יותר ויותר אנשים חשים צורך לעשות שינוי עמוק באורך החיים וליטול אחריות על בריאותם. אך מה זה בריאות? כיצד מודדים ועל סמך איזה פרמטרים מעריכים בריאות? האם בריאות זה העדר סימפטומים? העדר ממצאים?  תפקוד תקין? או פחות חולים. בעשרות השנים האחרונות חלה התפתחות עצומה ברפואה הקונבנציונלית ובעיקר ברפואת החירום ובקדמה הטכנולוגית המגבה אותה. אכן רפואה זו מצילת חיים אך אין היא עוסקת בבריאות, "תגיע כשאתה חולה ותחזור כשאתה חולה".

על פי אריסטו, הרמב"ם ורופאים דגולים אחרים, בריאות הנה תוצאה של אורח חיים מאוזן, הכולל תזונה בריאה, פעילות גופנית מתונה, איזון נפשי ורוחני ומינימום התערבות רפואית.  לעומתם, הגדרת ארגון הבריאות העולמי לבריאות: "מצב שבו אנו פיזית, כימית ורגשית במיטבנו; מצב שבו אנו חברתית- אישית, משפחה, תעסוקה, קריירה מממשים את יכולתנו; מצב של סיפוק ואושר בחיים". מחלה זה העדר של בריאות ואושר בחיים, ( Disease Dise-Ease = אין-שלווה), הכאבים והסימפטומים הם הביטוי הפיזי למצב זה.

WELLNESS הינו המונח השגור כיום המבטא מצב זה. משמעות המושג וול-נס הוא איזון בריא בין גוף-נפש ורוח, אשר כתוצאה מכך נוצרת תחושת הוויה של חופש, אושר, פתיחות ורווחה פנימית. מדובר בתהליך אקטיבי לשיפור המודעות וקידום תהליכי הבחירה שלנו למימוש הפוטנציאל. היא דורשת מהאדם לשמור על איזון וכיוון עם מטרה בתוך הסביבה שבה הוא מתפקד. מבחינה בריאותית מדובר על הרבה מעבר לחוסר כאב או סימפטום. מדובר על שינוי המיקוד המחשבתי המתרחק מדפוסי מחלה ומקדם מצב של ראיה כוללת של האדם כמכלול שלם, הוליסטי, הנמצא בתהליך התפתחות וצמיחה מתמדת. מגמה זו סוחפת את עולם המערבי בשני העשורים האחרונים ופותחת אפשרויות חדשות לבריאות ולאושר לבעלי המודעות, האחריות והרצון שבנינו. וול-נס זה מצב של הוויה  ורק אתה או את בתוך תוככם יודעים אם אתם בהוויה זו. כי אין אף בדיקה, או ממצא היכול להגדיר מצב זה. רופא יכול להצביע על ממצא אך רק אתה יודע אם אתה חולה.

בריאות ומחלה הינם תהליכים, קצוות, המנוגדים בכיוונם, אם כך היכן בדיוק אנו מתחילים להיות בריאים או חולים. במצב של פריצת דיסק, לחץ דם, סכרת, או כל ממצא כזה או אחר, נשאלת השאלה האם אני בריא או חולה? האם ישנה נקודה, ממצא, ששם אנו מפסיקים להיות בריאים ומתחילים להיות חולים. כמו גם מצבנו הפיננסי, היכן מתחיל העושר והיכן מתחיל העוני. חולי או בריאות אינם נתונים לממצא או לסימפטום, אלה למיקוד. האם אנו במיקוד של בריאות או של מחלה. רובנו, מנוהלים מתוך המחלה, "רק שלא ייתפס לי הגב", "רק שלא יקרה לי מה שקרה לאימי...", "אני כל כך חושש שהמחלה תתפרץ שוב". גם אם אנו בטיפול מניעתי, מניעה ממה? כשהמיקוד במחלה המחלה מנהלת אותנו. כשהמיקוד על המחלה אנו חיים בחשש אנו חיים בדפוס הישרדותי, מגננתי ודפוס זה אינו דפוס של בריאות ווול-נס. אנו לומדים לחיות עם הכאב "אין מה לעשות", לחיות עם המגבלה ובכך מסתגלים לפחות, מתפשרים ומורידים את הסטנדרטים.

 המיקוד למעשה גם מכתיב את המשמעות והתגובות לממצאים, לנסיבות ולתרחישי החיים. כשהמיקוד בבריאות, גם אם יש ממצא או סימפטום, תגובתנו תהיה שונה מאשר כשהמיקוד במחלה. הממצא הוא אמיתי (לחץ דם, כולסטרול) אך המשמעות שאנו נותנים לממצא היא היא זו אשר מנהלת את חיינו: "אסור לי להתאמץ, להתכופף להרים לנסוע...וליהנות". כשהמיקוד בבריאות קיימת תחושה שיש לי אפשרויות לפעולה, יש לי חופש, אני בשליטה ובביטחון שאתגבר, יש בי את הכוחות והכלים, אני קשוב לגופי ויודע כיצד לנהוג ובכלל תחושה של חיוניות ומיטביות. כדי שנוכל לחיות בוול-נס עלינו גם לאמץ אמונות ועקרונות התומכים בגישה זו, כמו: אני האחראי הבלעדי לבריאות שלי; גופנו בריא מיסודו ומצויד במערכות ריפוי והחלמה (ולא במערכות מחלה); האינטליגנציה שיצרה את גופי גם מחלימה את גופי ( ולא רופא, תרופה  או טיפול). האם את ואתה מוכנים לאמץ לחייכם ולחיי משפחתכם דיברות אלו?

בנוסף, הנה  מספר פרמטרים היכולים להצביע על מצב התנהלות הגוף והחיים. ברמה הפיזית: שימו לב ליציבה, זקופה שפופה; לשרירי עמוד השדרה, רפויים או נוקשים;  לטווח התנועה, מלה או מוגבל; לנשימה, רדודה או עמוקה. ברמה הנפשית: האם אתה כועס, מתרגז בקלות ואם כן האם אתה ממשיך כך גם שעות וימים לאחר האירוע; האם אתה שמח, נהנה, צוחק במהלך היום? כיצד אתה מתמודד עם שינויים: מבחינה חברתית: מצב הזוגיות? שמח ללכת לעבודה? נהנה עם הילדים? איך עם השכן? מורה בי"ס? עכשיו כבר יש לך מושג מה זה וול-נס?